רוזן נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 22/11/10 .

לטענת התובעת במועד הנקוב , היא נסעה בנתיב הימני ברחוב בן גוריון ברמת גן, לפתע חשה חבטה ברכבה והתברר לה כי אוטובוס הנתבעת שנסע בנתיב משמאלה, סטה לכיוון נתיב נסיעתה ופגע ברכבה . בנסיבות האמורות, לטענת התובעת , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנהג באוטובוס הנתבעת ומשכך על הנתבעת החובה לשפותה בגין הנזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעת, במועד האמור נסע האוטובוס בנתיבו משמאל לתובעת. הואיל ובנתיב הנסיעה של התובעת עמד רכב תקוע אשר חסם את נתיבה, סטתה התובעת לכיוון נתיב הנסיעה של האוטובוס וגרמה לפגיעה בין רכבה לבין חלקו האחורי של האוטובוס. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעת, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת וכן נהג הנתבעת מר משה בנימינוב אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחד לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לרכבה של התובעת וכן, תמונה אשר צולמה על ידי נהג הנתבעת מיד לאחר התאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובעת בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתה- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לה כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי לא זו בלבד שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכחת תביעתה, אלא שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבעת ומשכך, דין תביעתה של התובעת להדחות.

כך, ראשית- בתמיכה לגרסתה העידה התובעת עצמה ולא היה בידה להציג בפני בית המשפט כל ראיות התומכות בהילך התאונה לפי גרסתה. עדותה של התובעת בהקשר זה מהווה עדות יחידה לפי סעיף 54 לפקודת הראיות ( נוסח חדש) ודי היה בטעם זה בכדי להוביל לדחיית תביעתה. אלא, שבנוסף, עדותה של התובעת גם היתה לא קוהרנטית והתובעת לא זכרה במסגרת עדותה פרטים הנוגעים להילך התאונה , משכך, נזקקה התובעת לרענן זכרונה, במעמד הדיון בהודעתה לחברת הביטוח שלה (ראה הערת בית המשפט בעמ' 1 שורות 14-15). אולם, גם בכך לא היה די והתובעת גם לאחר רענון הזכרון העידה באופן שאינו סדיר – כך ולשם הדוגמא, משנשאלה התובעת איזה חלק באוטובוס פגע בה השיבה בתחילה: "חלקו האחורי" ומשהתברר לה כי מיקום הפגיעה לא עולה בקנה אחד עם הילך התאונה לפי גרסתה , שינתה עדותה וטענה כי עם חלקו הקדמי (ראה עמ' 2 שורות 14-17) . בנסיבות אלו, ברי כי עדותה של התובעת לא די בה בכדי להטות את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסתה.

זאת ועוד, התובעת עצמה העידה כי למרות ששמעה פגיעה לא חשבה לעצור ועצרה את רכבה רק לאחר שנהג האוטובוס הורה לה לעצור (עמ' 1 שורות 19-20). בהתנהלותה זו של התובעת גם כן יש משום חיזוק לכך שהאחריות לתאונה אינה מוטלת לפתחו של נהג הנתבעת.

יתרה מכך, נהג הנתבעת הציג תמונה אשר צולמה על ידו מיד בעת האירוע (נ/1) ובתמונה האמורה ניתן לראות כי אמנם – כטענתו – הנתיב הימני בו נסעה התובעת נחסם על ידי רכב תקוע . בתמונה האמורה יש בכדי לחזק את גרסת הנתבעת ולפיה, התובעת אמנם סטתה לכיוון נתיב נסיעת האוטובוס ובכך הובילה לתאונה בין כלי הרכב.

לאור האמור הנני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת תביעתה ומשכך, כי דין תביעתה להדחות.